<?xml version="1.0"?>
<feed xmlns="http://www.w3.org/2005/Atom" xml:lang="en">
	<id>https://vanipedia.org/w/index.php?action=history&amp;feed=atom&amp;title=HE%2FBG_13.8-12</id>
	<title>HE/BG 13.8-12 - Revision history</title>
	<link rel="self" type="application/atom+xml" href="https://vanipedia.org/w/index.php?action=history&amp;feed=atom&amp;title=HE%2FBG_13.8-12"/>
	<link rel="alternate" type="text/html" href="https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/BG_13.8-12&amp;action=history"/>
	<updated>2026-11-16T13:22:33Z</updated>
	<subtitle>Revision history for this page on the wiki</subtitle>
	<generator>MediaWiki 1.45.3</generator>
	<entry>
		<id>https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/BG_13.8-12&amp;diff=366384&amp;oldid=prev</id>
		<title>Vanibot: Vanibot #0019: LinkReviser - Revised links and redirected them to the de facto address when redirect exists</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/BG_13.8-12&amp;diff=366384&amp;oldid=prev"/>
		<updated>2018-06-27T14:20:11Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Vanibot #0019: LinkReviser - Revised links and redirected them to the de facto address when redirect exists&lt;/p&gt;
&lt;a href=&quot;https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/BG_13.8-12&amp;amp;diff=366384&amp;amp;oldid=251210&quot;&gt;Show changes&lt;/a&gt;</summary>
		<author><name>Vanibot</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/BG_13.8-12&amp;diff=251210&amp;oldid=prev</id>
		<title>Elad: Bhagavad-gita Compile Form edit</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/BG_13.8-12&amp;diff=251210&amp;oldid=prev"/>
		<updated>2017-11-25T16:51:11Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Bhagavad-gita Compile Form edit&lt;/p&gt;
&lt;p&gt;&lt;b&gt;New page&lt;/b&gt;&lt;/p&gt;&lt;div&gt;[[Category:HE/בְּהַגַוַד-גִיתָא - פרק 13|H12]]&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;float:right&amp;quot;&amp;gt;&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;[[Hebrew - בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא|בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא]] - [[HE/BG 13| פרק שלושה-עשר: טבע, הנהנה ותודעה]]&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;float:left&amp;quot;&amp;gt;[[File:Go-next-rtl.png|link=HE/BG 13.13| BG 13.13]] &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;[[HE/BG 13.13|BG 13.13]] - [[HE/BG 13.6-7|BG 13.6-7]]&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; [[File:Go-previous-rtl.png|link=HE/BG 13.6-7| BG 13.6-7]]&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div dir=&amp;quot;rtl&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
{{RandomImageLeft|Hebrew}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==== פסוקים 8-12 ====&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div class=&amp;quot;verse&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;אַמָאניתְוַם אַדַמְבְּהיתְוַם אַהימְּסָא קְשָׁאנְתיר אָרְגַ׳וַם&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;אָצָ׳ארְיוֹפָּאסַנַםּ שַׂוּצַ׳םּ סְתְהַיְרְיַם אָתְמַה-ויניגְרַהַהּ&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;אינְדְרייָארְתְהֵשׁוּ וַיְרָאגְיַם אַנַהַנְֹקָארַה אֵוַה צַ׳ה&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;גַ׳נְמַה-מְרּיתְיוּ-גַ׳רָא-וְיָאדְהי-דוּהְּקְהַה-דוֹשָׁאנוּדַרְשַׂנַם&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;אַסַקְתיר אַנַבְּהישְׁוַנְֹגַהּ פּוּתְרַה-דָארַה-גְרּיהָאדישׁוּ&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;ניתְיַםּ צַ׳ה סַמַה-צ׳יתְתַתְוַם אישְׁטָאנישְׁטוֹפַּפַּתְתישׁוּ&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;מַיי צָ׳אנַנְיַה-יוֹגֵנַה בְּהַקְתיר אַוְיַבְּהיצָ׳ארינִּי&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;ויויקְתַה-דֵשַׂה-סֵויתְוַם אַרַתיר גַ׳נַה-סַמְּסַדי&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;אַדְהְיָאתְמַה-גְ׳נָֿאנַה-ניתְיַתְוַםּ תַתְתְוַה-גְ׳נָֿאנָארְתְהַה-דַרְשַׂנַם&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
:&amp;#039;&amp;#039;אֵתַג׳ גְ׳נָֿאנַם איתי פְּרוֹקְתַם אַגְ׳נָֿאנַםּ יַד אַתוֹ ׳נְיַתְהָא&amp;#039;&amp;#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==== מילה אחרי מילה ====&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div class=&amp;quot;synonyms&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
אַמָאניתְוַם—צניעות; אַדַמְבְּהיתְוַם—ענווה; אַהימְּסָא—אי-אלימות; קְשָׁאנְתיהּ—סובלנות; אָרְגַ׳וַם—פשטות; אָצָ׳ארְיַה-אוּפָּאסַנַם—פניה למורה רוחני מוסמך; שַׂוּצַ׳ם—ניקיון; סְתְהַיְרְיַם—יציבות; אָתְמַה-ויניגְרַהַהּ—שליטה עצמית; אינְדְרייַה-אַרְתְהֵשׁוּ—ממושאי החושים; וַיְרָאגְיַם—פרישות; אַנַהַנְֹקָארַהּ—העדר עצמי כוזב; אֵוַה—אכן; צַ׳ה—גם; גַ׳נְמַה—בלידה; מְרּיתְיוּ—במוות; גַ׳רָא—בזיקנה; וְיָאדְהי—במוות; דוּהְּקְהַה—סבל; דוֹשַׁה—פגם; אַנוּדַרְשַׂנַם—ראייה; אַסַקְתיהּ—התנתקות מקשרים; אַנַבְּהישְׁוַנְֹגַהּ—אי התרועעות; פּוּתְרַה—עם בנים; דָארַה—עם אישה; גְרּיהַה-אָדישׁוּ—עם בית וכו&amp;#039;; ניתְיַם—תמיד; צַ׳ה—גם; סַמַה-צ׳יתְתַתְוַם—יחס שווה; אישְׁטַה—רצוי; אַנישְׁטַה—בלתי רצוי; אוּפַּפַּתְתישׁוּ—עם השגת; מַיי—לי; צַ׳ה—גם; אַנַנְיַה-יוֹגֵנַה—באמצעות שרות מסור טהור; בְּהַקְתיהּ—מסירות; אַוְיַבְּהיצָ׳ארינִּי—בלתי פוסקת; ויויקְתַה—מבודד; דֵשַׂה—במקום; סֵויתְוַם—שאיפה לחיות; אַרַתיהּ—חוסר משיכה; גַ׳נַה-סַמְּסַדי—לאנשים ככלל; אַדְהְיָאתְמַה—הנוגע לעצמי; גְ׳נָֿאנַה—בידע; ניתְיַתְוַם—יציבות; תַתְתְוַה-גְ׳נָֿאנַה—ידע האמת; אַרְתְהַה—למטרת; דַרְשַׂנַם—פילוסופיה; אֵתַת—זהו; גְ׳נָֿאנַם—ידע; איתי—כך; פְּרוֹקְתַם—נאמר; אַגְ׳נָֿאנַם—בערות; יַת—זה אשר; אַתַהּ—מזה; אַנְיַתְהָא—אחר.&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==== תרגום ====&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div class=&amp;quot;translation&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
צניעות; ענווה; אי-אלימות; סובלנות; פשטות; פנייה למורה רוחני מוסמך; ניקיון; יציבות; שליטה עצמית; התנזרות ממושאי הנאות החושים; העדר עצמי כוזב; הבנת הרע שבלידה, מוות, זקנה וחולי; יכולת התנתקות מקשרים; חופש משעבוד לילדים, אישה, בית וכו&amp;#039;; יחס שווה לנעים ולבלתי נעים; מסירות מתמדת וטהורה לי; שאיפה לחיות במקום מבודד; התרחקות מההמון; הבנת החשיבות שבהגשמה עצמית; וחיפוש פילוסופי אחר האמת – אלה כולם אני רואה כידע, ומלבדם הכול הוא בסך הכול בערות.&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==== התעמקות ====&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div class=&amp;quot;purport&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
בגלל חוסר הבנה, ישנם כאלה שטועים וחושבים את תהליך הידע הזה בסך הכל&lt;br /&gt;
לתגובות הגומלין של שדה הפעולה. אלא שלמעשה זהו תהליך הידע האמיתי.&lt;br /&gt;
רק באמצעות תהליך זה ניתן להגיע לאמת המוחלטת. הוא אינו תגובות הגומלין&lt;br /&gt;
של עשרים וארבעה היסודות שנזכרו קודם, אדרבה, זהו תהליך שנועד לחלץ&lt;br /&gt;
מן השעבוד ליסודות אלה. הנשמה המותנית כלואה בגוף, שהוא ככלוב עשוי&lt;br /&gt;
מעשרים וארבעה יסודות, ואילו תהליך הידע שמתואר כאן נועד לחלץ אותה&lt;br /&gt;
ממנו. מבין הנקודות השונות שבתהליך זה, החשובה ביותר מתוארת בשורה&lt;br /&gt;
הראשונה של הפסוק האחד-עשר. מַיי צָ&amp;#039;אנַנְיַה-יוֹגֵנַה בְּהַקְתיר אַוְיַבְּהיצָ&amp;#039;ארינִּי:&lt;br /&gt;
תהליך הידע מגיע לשיאו בשירות מסור ללא סייג לאלוהים. מכאן ששאר התשע-עשרה, אין בהם ערך של ממש למי שאינו עוסק בשירות נשגב, או שאינו מסוגל&lt;br /&gt;
לעסוק בשירות שכזה. לעומת זאת, מי שעוסק בשירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה, שאר התשע-עשרה מתפתחות בו מוּכנית. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם ([[Vanisource:5.18.12|5.18.12]]) נאמר, יַסְיָאסְתי בְּהַקְתיר בְּהַגַוַתְי אַקינְֿצַ&amp;#039;נָא סַרְוַיְר גוּנַּיְס תַתְרַה סַמָאסַתֵא סוּרָאהּ.&lt;br /&gt;
מעלות הידע כולן מתפתחות במי שמצוי בשלב השירות המסור. עיקרון קבלתו&lt;br /&gt;
של מורה רוחני, כנזכר בפסוק שמונה, הוא חשוב מאוד; אפילו למי שעוסק&lt;br /&gt;
בשירות מסור. חיים נשגבים מתחילים עם קבלת מורה שכזה. אישיות אלוה,&lt;br /&gt;
שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, אומר כאן בבירור שתהליך הידע הזה הוא הנתיב האמיתי, וכל ידע&lt;br /&gt;
ספקולטיבי אחר אינו אלא הבל הבלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי הידע שמפורט כאן, ניתן לנתחו כך: צניעות פירושה שלא לחפש אחר&lt;br /&gt;
אותו סיפוק שמקורו בכבוד שרוחשים לנו אחרים. בגלל תפיסת חיים חומרנית&lt;br /&gt;
אנו להוטים מאוד אחר כבוד שכזה. אלא שאדם בעל ידע מושלם שיודע שאינו&lt;br /&gt;
גופו – הרי שכל דבר שמתייחס לגוף, בין אם כבוד ובין אם קלון, הוא חסר&lt;br /&gt;
משמעות עבורו. זוהי בסך הכול הונאה חומרית, ואין לבקשה. אנשים אוהבים&lt;br /&gt;
להתפרסם כדתיים, ומשום כך נראה לעיתים, שללא כל הבנה אלה מצטרפים&lt;br /&gt;
לקבוצה כלשהי, שאינה מקיימת אפילו את עקרונות הדת, ואז מנסים להציג את&lt;br /&gt;
עצמם כיועצים לענייני דת. התקדמות רוחנית אמיתית נבחנת למעשה, על פי&lt;br /&gt;
הנקודות המפורטות בפסוק זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אי-אלימות נחשבת לרוב להימנעות מהרג או מפגיעה בגוף. אלא שלמעשה&lt;br /&gt;
כוונתה שלא לגרום צער לאיש. האנשים ברובם סבוכים כליל בבערות שמקורה&lt;br /&gt;
בתפיסת חיים חומרית, וסובלים ממכאובים חומריים לאינספור. מכאן שמי שאינו&lt;br /&gt;
מרוממם לידע רוחני, למעשה מבצע אלימות. עלינו לנסות ולהפיץ בכל כוחנו&lt;br /&gt;
ידע אמיתי. ומשיאורו אלה בידע, יהיה בכוחם להיחלץ מן הסבך החומרי. זוהי&lt;br /&gt;
אי-אלימות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
סובלנות פירושה היכולת לשאת בעלבון והשמצות מצד אחרים. מי שפועל&lt;br /&gt;
להתקדמות בידע רוחני, צפוי לעלבונות רבים. זאת משום שכזהו טבעו של&lt;br /&gt;
העולם החומרי. אפילו הילד פְּרַהְלָאדַה, שכבר בגיל חמש עסק בידע רוחני, הוטל&lt;br /&gt;
לסכנות רבות בגין אביו שהתנגד למסירותו. האב ניסה להורגו בדרכים רבות,&lt;br /&gt;
אולם הוא נשא בכל אלה באורך רוח. מכאן שגם לנוכח קשיים ומכשולים בדרכנו&lt;br /&gt;
הרוחנית, עלינו להתמיד ולהמשיך בהתקדמותנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
פשטות פירושה חוסר צביעות, או הכנות לומר את האמת אפילו לאויב. באשר&lt;br /&gt;
לקבלת מורה רוחני, זו חשובה מאוד, כיוון שללא הוראותיו, לא ניתן להתקדם&lt;br /&gt;
במדע רוחני. הפנייה למורה שכזה צריכה להיעשות בענווה רבה. על התלמיד&lt;br /&gt;
לשרת אותו בכל דרך, כדי שיתרצה ויעניק לו ברכתו. מאחר שמורה רוחני מוסמך&lt;br /&gt;
הוא נציגו של קְרּישְׁנַּה, הרי שברכתו, ביכולתה לקדם את התלמיד, אף מבלי&lt;br /&gt;
שהלה יקיים את הכללים. או, שתרגול הכללים הוא קל יותר למי שמשרת את&lt;br /&gt;
המורה הרוחני ללא סייג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם ניקיון חשוב מאוד להתקדמות רוחנית. ניקיון הוא משני סוגים – חיצוני&lt;br /&gt;
ופנימי. החיצוני מתבטא ברחצה, בעוד שניקיון פנימי כרוך בחשיבה מתמדת&lt;br /&gt;
על קְרּישְׁנַּה וזימרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא&lt;br /&gt;
רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא. תהליך זה מנקה את אבק הקַרְמַה&lt;br /&gt;
הקודמת שהצטבר במֶחשָב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יציבות פירושה החלטיות להתקדם בחיים רוחניים. ללא החלטיות כזו, לא ניתן&lt;br /&gt;
להתקדם באופן משמעותי. שליטה עצמית פירושה דחיית כל דבר שעשוי להזיק&lt;br /&gt;
להתקדמות הרוחנית. דבר זה דורש תרגול ומיומנות. זוהי למעשה, פרישות&lt;br /&gt;
אמיתית. החושים חזקים מאוד ודוחפים תמיד לעבר עינוג חושים. אלא שאין&lt;br /&gt;
להיכנע לדחפים מיותרים שכאלה. סיפוקם של החושים נחוץ רק במידה הדרושה&lt;br /&gt;
לשמירת הגוף במצב תקין. זאת, לצורך ביצוען של החובות הכרוכות בהתקדמות&lt;br /&gt;
הרוחנית. מבין החושים, הלשון היא החשובה והבלתי נשלטת ביותר. מי שמצליח&lt;br /&gt;
לרסנה, לא יתקשה גם לרסן את כל השאר. תפקודיה הם טעימה והפקת צליל.&lt;br /&gt;
באמצעות תרגול שיטתי, יש להעסיקה תמיד בטעימת שאריות המזון שהוצע&lt;br /&gt;
לקְרּישְׁנַּה ובזימרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה. השליטה בעיניים מתבטאת במניעתן מלהתבונן&lt;br /&gt;
בדבר, לבד מדמותו היפיפייה של קְרּישְׁנַּה. על האוזניים לשמוע תמיד אודות&lt;br /&gt;
קְרּישְׁנַּה, ועל האף להריח את הפרחים שהוצעו לו. זהו תהליך השירות המסור.&lt;br /&gt;
הבְּהַגַוַד-גִיתָא כולה נועדה ללמד את המדע הזה. זוהי מטרתה העיקרית והיחידה.&lt;br /&gt;
ישנם אמנם פרשנים שוטים שמנסים להטות את קוראי הגִיתָא לנושאים אחרים,&lt;br /&gt;
אלא שאין בה כל נושא אחר, מלבד שירות מסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עצמי כוזב פירושו קבלת הגוף כעצמי, בעוד שעצמי אמיתי זה כשמבינים שאיננו&lt;br /&gt;
הגוף אלא נשמה רוחנית. ייחודיות עצמית קיימת תמיד; רק הזהות העצמית&lt;br /&gt;
הכוזבת היא פסולה, ולא האמיתית. בספרות הוֵדית (בְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד 1.4.10) נאמר, אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמי: אני בְּרַהְמַן, אני רוח. &amp;quot;אני&amp;quot;, או מושג העצמי,&lt;br /&gt;
קיים גם בשלב הגאולה שבהגשמה הרוחנית. &amp;quot;אני&amp;quot; זו זהות עצמית. אולם&lt;br /&gt;
כאשר מושג ה&amp;quot;אני&amp;quot; מושלך על הגוף הכוזב, זוהי זהות עצמית כוזבת, וכאשר&lt;br /&gt;
הוא מתייחס למציאות, זוהי זהות אמיתית. ישנם הוגי דעות שגורסים נטישת כל&lt;br /&gt;
עצמיות. אך עצמיות פירושה זהות ייחודית, ולא ניתן לנוטשה. עלינו רק לנטוש&lt;br /&gt;
את ההזדהות הכוזבת עם הגוף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
חשוב גם לנסות ולהבין את הסבל שבלידה, מוות, זקנה וחולי. תיאורי לידה&lt;br /&gt;
מופיעים במקומות רבים בספרות הוֵדית. השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם מתאר בצורה ציורית&lt;br /&gt;
למדי את עולמו של העובר, שהייתו ברחם אמו, סבלו וכו&amp;#039;. לידה כרוכה בסבל,&lt;br /&gt;
ורק בגלל ששכחנו את הסבל הנורא שחווינו ברחם אמנו, איננו מחפשים כיום&lt;br /&gt;
אחר פתרונות לבעיית הלידה והמוות החוזרים ונשנים. גם שעת המוות מלווה&lt;br /&gt;
במכאובים רבים, וגם אלה נזכרים בכתובים בני סמכא. חשוב לדון בנושאים&lt;br /&gt;
כאלה. באשר לחולי ולזקנה – הכול מתנסים באלה. איש לא רוצה לחלות, גם לא&lt;br /&gt;
להזדקן, אלא שאיש לא מתחמק מזה. הדחיפה להתקדמות בחיים רוחניים מקורה&lt;br /&gt;
בראייה פסימית שכזו לגבי חיים חומריים והסבל שבלידה, מוות, זקנה וחולי.&lt;br /&gt;
חוסר זיקה לילדים, אישה ובית אין פירושו חוסר רגש כלפיהם. אדרבה, אלה&lt;br /&gt;
הם מושאים טבעיים לאהבה. אולם כאשר אינם חיוביים להתקדמות רוחנית,&lt;br /&gt;
הרי שיש להתנתק מהם. תודעת קְרּישְׁנַּה היא התהליך הטוב ביותר להפוך את&lt;br /&gt;
הבית לנעים. מי שמודע כולו לקְרּישְׁנַּה, ישרה שמחה רבה בביתו. זאת משום&lt;br /&gt;
שהתהליך של תודעת קְרּישְׁנַּה הוא קל מאוד. בסך הכול צריך לזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה&lt;br /&gt;
הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה&lt;br /&gt;
הַרֵא הַרֵא, לאכול את שאריות המזון שהוצע כמנחה לקְרּישְׁנַּה, לדון בספרים כגון&lt;br /&gt;
בְּהַגַוַד-גִיתָא ושְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, ולסגוד למֻוּרְתי. ארבעה דברים אלה דיים כדי&lt;br /&gt;
להביא שמחה לכול. בני המשפחה כולם צריכים לתרגל את זה. ביכולתם להתקבץ&lt;br /&gt;
בבוקר ובערב ולזמר יחדיו הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/&lt;br /&gt;
הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא. מי שמעצב את חיי משפחתו בדרך&lt;br /&gt;
זו ומפתח תודעת קְרּישְׁנַּה, ומקיים את ארבעת העקרונות הללו, הרי שאינו צריך&lt;br /&gt;
לפרוש ממשפחתו ולהפוך לנזיר. אולם כאשר משפחה אינה מעודדת התקדמות&lt;br /&gt;
רוחנית, או אז יש לנוטשה. על הדָבֵק להקריב הכול למען השירות לקְרּישְׁנַּה או&lt;br /&gt;
הבנת קְרּישְׁנַּה, ממש כמו אַרְג&amp;#039;וּנַה. הלה לא רצה להרוג את קרוביו, אולם משהבין&lt;br /&gt;
שאלה מהווים מכשול לתודעת קְרּישְׁנַּה שלו, הוא נענה להוראותיו של קְרּישְׁנַּה&lt;br /&gt;
ונלחם והרג אותם. בכל מקרה, אין להתקשר לשמחה ולצער שבחיי המשפחה,&lt;br /&gt;
שהרי איש בעולם זה אינו מאושר לגמרי, גם לא אומלל לגמרי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שמחה וצער הם גורמים בלתי נפרדים מחיים חומריים. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מורה&lt;br /&gt;
על סובלנות ואיפוק. איש אינו מסוגל לעצור את הופעתם של שמחה וצער&lt;br /&gt;
והיעלמותם. מכאן שרק התנתקות מאורח החיים החומרני מקנה שוויון נפש&lt;br /&gt;
לגבי אלה. אנו שמחים עם השגת דבר נעים, ועצובים עם הבלתי נעים. אולם&lt;br /&gt;
במישור הרוחני לאלה אין כל השפעה עלינו. מכל מקום, שלב זה אפשרי רק&lt;br /&gt;
למי שמתרגל שירות מסור ובלתי מעורער. שירות מסור לקְרּישְׁנַּה פירושו תשעה&lt;br /&gt;
תהליכי מסירות – זימרה, שמיעה, זכירה, סגידה וכו&amp;#039; – כפי שמתואר בפסוק&lt;br /&gt;
האחרון של הפרק התשיעי. זהו התהליך שיש לתרגל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רק טבעי שמי שנוטה לחיים רוחניים לא ייטה להתרועע עם חומרניים; שהרי זה&lt;br /&gt;
נוגד את טבעו. ביכולתנו לבחון את עצמנו ולבדוק כמה רבה נטייתנו להתגורר&lt;br /&gt;
במקום מבודד, הרחק מחברה בלתי רצויה. גם טבעי שדָבֵק לא נמשך לשעשועים&lt;br /&gt;
חסרי ערך או להליכה לסרטים או בילוי באירועים חברתיים שונים. שהרי הוא&lt;br /&gt;
מבין שאינם אלא בזבוז זמן לריק. רבים המלומדים והחוקרים למיניהם, כמו גם&lt;br /&gt;
הוגי הדעות, שלומדים אודות חיי מין או נושאים כאלה, אולם על-פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא, המחקרים הללו והתיאוריות הספקולטיביות, כולם חסרי ערך, ופחות או&lt;br /&gt;
יותר הבל הבלים. לפי הגִיתָא יש לחקור וללמוד באופן פילוסופי אודות טבע&lt;br /&gt;
הנשמה, אודות העצמי. זה מומלץ כאן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בנוגע להגשמה עצמית נאמר כאן שבְּהַקְתי-יוגה היא מעשית במיוחד. מסירות&lt;br /&gt;
פירושה יחסים בין נשמת-העל לנשמה הייחודית. שניים אלה אינם אותו אחד,&lt;br /&gt;
לפחות לפי תפיסת הבְּהַקְתי, או תפיסת המסירות. נאמר כאן ששירותה של הנשמה&lt;br /&gt;
הייחודית לנשמה העליונה הוא נצחי, ניתְיַם. ומכאן שגם בְּהַקְתי, או שירות מסור,&lt;br /&gt;
הוא נצחי. ההבנה הפילוסופית הזו היא חשובה מאוד ובסיסית ביותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (1.2.11) נאמר, וַדַנְתי תַת תַתְתְוַה-וידַס תַתְתְוַםּ יַג&amp;#039; גְ&amp;#039;נָֿאנַם&lt;br /&gt;
אַדְוַיַם: &amp;quot;יודעיה האמיתיים של האמת המוחלטת יודעים שהעצמי העליון מובן&lt;br /&gt;
בשלושה היבטים – בְּרַהְמַן, פַּרַמָאתְמָא ובְּהַגַוָאן.&amp;quot; בְּהַגַוָאן מהווה ההיבט העליון&lt;br /&gt;
בהבנת האמת המוחלטת; זהו מישור ההבנה שאליו צריך להגיע, ואז לעסוק&lt;br /&gt;
בשירות מסור לאל. זוהי שלמות הידע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תהליך זה, החל מתרגול ענווה וכלה בהבנת האמת העליונה, אישיות אלוה&lt;br /&gt;
המוחלט, הוא כמו גרם מדרגות שראשיתו בקומת הקרקע ואחריתו בעליונה. בגרם&lt;br /&gt;
המדרגות הזה רבים נעצרים בקומה הראשונה, או בקומה השנייה, או בשלישית&lt;br /&gt;
וכו&amp;#039;. אולם כל עוד לא מגיעים לקומה העליונה, שהיא הבנת קְרּישְׁנַּה, הרי שהידע&lt;br /&gt;
אינו מושלם. מי שמנסה להתחרות עם אלוהים ובו בזמן להתקדם בחיים רוחניים,&lt;br /&gt;
ינחל רק מפלה ותסכול. נאמר כאן בבירור שללא ענווה, גם הבנה אמיתית אינה&lt;br /&gt;
אפשרית. הגאווה הגדולה ביותר זה לחשוב את עצמנו לאלוהים. ישות החיים&lt;br /&gt;
חושבת ברוב בערותה, &amp;quot;אני אלוהים&amp;quot;, על אף הבעיטות האינסופיות שמקבלת&lt;br /&gt;
מחוקיו הנוקשים של הטבע החומרי. מכאן שאַמָאניתְוַה, או ענווה, היא ראשיתו&lt;br /&gt;
של ידע. דרושה ענווה, כמו גם הידיעה שאנו כפופים לאלוהים. מי שמתמרד נגד&lt;br /&gt;
אלוהים, הופך כפוף לטבע החומרי. חשוב להבין אמת זו ולהיות משוכנעים בה.&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;float:left&amp;quot;&amp;gt;[[File:Go-next-rtl.png|link=HE/BG 13.13| BG 13.13]] &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;[[HE/BG 13.13|BG 13.13]] - [[HE/BG 13.6-7|BG 13.6-7]]&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; [[File:Go-previous-rtl.png|link=HE/BG 13.6-7| BG 13.6-7]]&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
__NOTOC__&lt;br /&gt;
__NOEDITSECTION__&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Elad</name></author>
	</entry>
</feed>